ככל שהילד גדל, כך מתפתחות יכולותיו הקוגניטיביות, הרגשיות, ההתנהגותיות והחברתיות, ובהתאם ליכולות מתפתחות אלו, גדלה יכולתו לפתח מערכות יחסים חברתיות עמוקות ומשמעותיות. חשיבותן של מערכות יחסים אלו לבריאות ולרווחה הנפשית של האדם מובנת באופן אינטואיטיבי, ובאופן מדעי ניתן לקבל תמיכה לחשיבותן באמצעות מחקרים מרכזיים בפסיכולוגיה אשר הראו כי "יחסים טובים שומרים עלינו מאושרים יותר ובריאים יותר, נקודה."
כיצד מתעצבת יכולתנו לפתח מערכות יחסים חברתיות? באמצעות המיומנויות החברתיות: מיומנויות חברתיות (Social Skills) הן שם כולל למגוון כישורים ויכולות המאפשרים התנהגות חברתית הולמת, אשר חיונית להשתלבות במערכות החברתיות בהן אנו חיים (משפחה, חברים, קהילה וכו). מיומנויות אלו מתבטאות ביכולת של הילד לבנות קשרים חברתיים עם בני גילו, להסתגל לדרישות המציאות, למלא אחר ציפיות החברה ולקבל החלטות בהקשרים אישיים, חברתיים, רגשיים וערכיים.
מיומנויות חברתיות באות לידי ביטוי ביכולות שונות:
· יוזמה והענות - היכולת ליזום ולנהל שיחה וכן ליזום ולהיענות לאינטראקציה חברתית
· כישורי שיח, תקשורת וחברה – היכולת להקשיב ולהבין את כוונת האחר, לארגן ולהעביר מסר ברור לשומע, היכולת לקרוא רמזים חברתיים ולתת פרשנות מותאמת לסיטואציה
· קבלת כללים וחוקים - היכולת להבין ולקבל כללים של קבוצה/משחק ולפעול לפיהם
· שיתוף פעולה – היכולת לחלוק ולשתף את האחר, הצעת וקבלת עזרה, ביצוע משימות לפי תור
· וויסות רגשי, התנהגותי, ניהול עצמי והבעה רגשית - היכולת להיות מודע ואמפתי לרגש של העצמי והאחר, היכולת להביע באופן מותאם רגשות חיוביים ושליליים ולהיתמך/לתמוך באחר
· נשיאת תסכולים – היכולת לווסת בין הצרכים שלי לצרכים של האחר, היכולת לשאת תסכול / הפסד
· פתרון קונפליקטים – היכולת לחשוב על פתרונות יצירתיים לפתרון קונפליקטים/משברים ועוד
מיומנויות אלו, מתפתחות לאורך השנים ומושפעות ממספר גורמים, כאשר המרכזי שביניהם הינו מאפייני ההתפתחות הרגשית-חברתית של הילד:
שלבים בהתפתחות חברתית (מתוך "פסיכיאטריה של הילד והמתבגר" בעריכת פרופ' שמואל טיאנו)
ההתפתחות החברתית למעשה, מתחילה להתפתח מרגע הלידה. התינוק תלוי במבוגר וזקוק לו למילוי צרכיו כדי להתקיים. מערכת היחסים של התינוק עם אימו והגורמים הנוספים המטפלים בו, מהווה את הבסיס להתפתחות הרגשית והחברתית שלו. אומנם בשבועות הראשונים לחייו התינוק אינו מבחין בינו לבין אימו ותופס אותם כיחידה אחת, אולם עפ"י אריקסון, האיזון בין קשייו של התינוק עם סביבתו לבין העונג שהוא מפיק ממנה בגיל זה תקבע את עמדתו לעתיד לגבי העולם – אמון או אי אמון. בשלב זה מתפתחת יכולתו של היילוד לקבל מהזולת ולהישען על אלה שמסביבו. זה יהיה הבסיס להתפתחות הביטחון העצמי בעתידו של התינוק. תיאורטיקנים רבים (ביניהם: פרויד, מ.קליין, ויניקוט), טענו כי הצורך האנושי ליצירת קשרים בינאישיים הינו מולד. צורך אשר מתפתח וחשיבותו הולכת וגדלה.
בתקופה שבין גיל חודשיים לשנה, במקביל להתפתחות המוטורית, מתחילה להתפתח גם אינטראקציה עם הדמויות המשמעותיות. התינוק יוצר קשר עין ומופיע החיוך החברתי הראשון.
בגיל חצי שנה ניכרת אצל התינוק תחושת הפרדה ברורה בינו לבין סביבתו, ובינה לבין האחרים. כעת הוא תופס שיש משהו אחר מחוצה לו, שעליו הוא יכול להשפיע באמצעות התנהגותו. לנוכח זר הוא יבכה, יישאר מסויג או יתכווץ, כביטוי של תגובת חרדה. הוא מגיב למשחק החברתי "קוקו" תוך שהוא נהנה לגלות את עצמו בעיני האחרים וכן מגיב לתחילת יחסי "קח ותן", בהתפתחות השפה בשלב זה מתחיל להיווצר דו-שיח תקשורתי של קולות והגהים ומתפתחת היכולת לנטילת תור בקשר. חוויית האמון מתפתחת לנוכח יחסי הגומלין המתפתחים והלמידה שהוא יכול לתת אמון ולסמוך גם על כשריו שלו ולא רק של האחרים.
בין גיל שנה לשלוש שנים הילד נמצא בשלב ההתפתחותי השני עפ"י אריקסון, שהוא אוטונומיה לעומת בושה וספקנות. מבחינה התפתחותית לשלב זה אופיינית בשלותה של מערכת השרירים של השלד ושל הסוגרים. הילד מתחיל לקלוט את היותו נפרד ועצמאי. האני מתחיל לתקשר עם הסביבה על בסיס משמעת, בעיקר עם ההורים, סביב עניין הניקיון (גמילה). פיתרון מוצלח של המשבר מניח את היסודות ליכולת בשלה להשתלבות ולהבעה עצמית, וכן מקנה לילד את יכולתו לכבד את האוטונומיה של הזולת, לשמור על שליטה עצמית בלא פגיעה בערך העצמי ולהעניק לאחרים תמורה. בגיל זה אין עדיין התעניינות במשחק משותף עם בני אותו גיל אלא עם מבוגרים בלבד. הילד יכול לשחק (עם הצעצוע/ החפץ) גם לבדו או ליד האחרים. משחק החיקוי נפוץ בשלב זה, הילדים רואים וקולטים ומחקים את סביבתם, (מבוגרים, אחים גדולים). משחקי החיקוי מפתחים יכולות של תאום, תחושת אינטימיות והנאה ממשחק משותף. ילדים שישחקו אחד ליד השני השלב זה, יהנו מלעשות ולשחק באותם דברים בו- זמנית.
בין גיל 3-5 שנים, תקופת גן הילדים, הילד נע מהמשחק (צעצוע) לקראת מפגש עם ילדים אחרים. לפי אריקסון, הילד נמצא בשלב היוזמה לעומת אשמה. הילד בודק את גבולות יכולתו, מעורר תשומת לב באמצעות דיבור ובאמצעים פיזיים. הוא חודר אל הבלתי ידוע מתוך סקרנות. בשלב זה יש משמעות גבוהה מאוד לדרגת החופש שתינתן לילד לשחק ולפתח את סקרנותו ודמיונו, גם בשטח המשחק וגם בשטח המיני. בשלב זה הילד קשוב לערכים של ההורים ולאיסורים שהם מציבים. איסורים מציאותיים, מאוזנים ושקולים יביאו לאני בשל ומאוזן, בעוד איסורים שרבים וביקורת תתפתח לנוקשות ותחושות אשמה. בתקופה זו הילד נהנה ממשחק בקבוצות קטנות. המשחקים בד"כ מחקים מצבים מחיי היומיום – משחקי אבא-אמא, רופא-חולה וכד'. המשחק מלווה במשחקי דמיון ובחלוקת תפקידים בין המשתתפים. תפיסתו של הילד היא עדיין אגוצנטרית ולכן החוקים והכללים למשחק נקבעים ע"י הילד וקשה לו לעמוד באופן קבוע בחוקי המשחק.
בין גיל 6-11 שנים – תקופת ביה"ס היסודי, נמצא הילד לפי אריקסון בשלב ההתפתחותי הרביעי הנקרא יצירה לעומת נחיתות. בשלב זה עובר הילד משלב הדמיון והמשחק לכניסתו הראשונה אל עולם המבוגרים. גיל זה הוא גיל המעבר משלב "האני" לשלב "אנחנו", ממסגרת חוקי המשפחה הבלעדיים למסגרת חוקי החברה המשותפים. הילד הולך לביה"ס, רוכש מיומנויות ומכשיר את עצמו לקראת המקום שיתפוס לאחר מכן בחברה. הילד לומד לחיות כחלק מחברה, שיש לה חוקי משחק זהים לכל המשתתפים. אם עד עתה שיחק הילד לפי החוקים המשתלמים לו, כעת הוא מקבל על עצמו את השוויוניות. דרך הציונים לומד הילד מהי משמעותם של שכר ועונש והספק עבודה. הוא לומד את ההנאה שבעבודה וזוכה בהטבות תמורת התמדה. זהו שלב של היצירה הלא פורמאלית, וילדים מתחילים לבטא את כישרונותיהם בתחומים שונים. המשחק בגיל זה משתנה באופיו בהתאם למין, שכן בתקופה זו מודגשים ביותר הבדלי המינים והיחסים הם בעיקרם חד-מיניים. הזמן החופשי מוקדש בעיקרו לחוגים יצירתיים, ספורט, ריקוד ונגינה. עפ"י רוב הבנים בוחרים יותר במשחקי תנועה מחוץ לבית בעוד הבנות בוחרות בפעילויות יותר ביתיות. שני המינים נמשכים לאספנות ועוסקים במשחקי החברה הנפוצים (משחקי לוח). מתחילה קריאה ספונטנית, בעיקר של סיפורי עלילות וסיפורי מסע.
כפי שניתן לראות, המיומנויות החברתיות מושפעות במידה רבה ממאפייני הסביבה החברתית של הילד אשר מהוות כר להתפתחותו החברתית. אולם, לגורמים שונים נוספים יש השפעה על התפתחות זו: רקע גנטי, הרקע התרבותי וסביבת המגורים מהם הילד מגיע, הרכב המשפחה והאחים, לקויות שונות כגון לקויות פיזיות, שפתיות, עיכובים התפתחותיים, לקויות למידה וכן אירועי משבר משמעותיים המשפיעים על חוויות הגדילה של הילד. גורמים אלו יכולים להיות כמובן בבחינת גורמי סיכון, אך גם בבחינת גורמי חוסן. למשל, ילד עם לקות למידה אשר מקבל תמיכה עוטפת הן במסגרת הביתית והן במסגרת החינוך, עשוי לצמוח מתוך ההתמודדות עם קשייו, ומתוך התמודדות זו, לפתח דימוי עצמי חיובי בעל תושייה ויכולת. במקרה אחר, ילד שגדל בסביבה חסוכה במשאבים רגשיים וחינוכיים, אך בעל רמות אינטליגנציה שכלית ורגשית גבוהות, עשוי ליצור לעצמו סביבה חברתית מקדמת באמצעות קבוצת התייחסות חליפית (חברים, בעלי חיים וכו), ולשמר את התפתחותו החברתית התקינה.
ניתן לסכם ולומר כי הגורם המשמעותי אשר משפיע על התפתחותו החברתית של הילד הינם יחסי הגומלין שבין התורשה לסביבה; האינטראקציה שבין המזג והמאפיינים המולדים של הילד (התורשה - רמת רגישות, רמות קשב וריכוז, פרופיל נוירו-התפתחותי וסנסו-מוטורי ועוד), לבין מאפייני הסביבה החברתית המוקדמת של הילד (הסביבה – זמינות, רגישות והענות המטפלים העיקריים של הילד, הטלת סמכות, הצבת גבולות ועוד). אינטראקציה הדדית זו מושפעת ומשפיעה האחת על השנייה באופן מתמיד – ילד בעל מזג "סוער" יגייס מהוריו סוג טיפול שונה מילד בעל מזג "נוח", ולהפך, סגנון הורות מתירני ישפיע על התפתחות הילד באופן שונה מסגנון הורות סמכותי וכן הלאה. במסגרת אינטראקציה זו, הילד אשר הינו יצור חברתי מטבעו, מפתח קשרים רגשיים עם הדמויות המשמעותיות בחייו (לרוב ההורים), אשר מופנמים ומשמשים אבות-טיפוס ליחסיו החברתיים בעולם בחוץ.
בשל חשיבותן של המיומנויות החברתיות לתפקוד היומיומי, התפתחו מודלים וטכניקות טיפוליות שונות לעזרה בפיתוח מיומנויות אלו. המודל הרב-תחומי לקבוצות מיומנויות חברתיות באמצעות ספורט וכדורגל אשר אנו מציעים במסגרת השירותים במרכז שלנו, התפתח מתוך ניסיון מקצועי מצטבר רב בשטח ובחדר הטיפולים. מודל זה, אשר נבנה ומלווה על ידי אנשי טיפול רב מקצועיים, "לוקח בחשבון" את מרכיבי ההתפתחות השונים של הילד וההתנסויות שלו "בעולם האמיתי", ומשלב פעילות ספורטיבית חברתית המהווה את ליבת הקבוצה החברתית, כמו גם הדרכות הורים.
מחברת המאמר: מעין אריה - M.A. פסיכולוגיה התפתחותית, פסיכותרפיסטית גופנית
© כל הזכויות שמורות